דרור נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה כספית על סך של 17,800 שקלים להשבת סכומים ששילם התובע לנתבעת בגין חיובים שגויים בסך של 11,800 שקלים (לאחר הפחתת זיכוי ששולם בסך של 1,700) וכן לתשלום פיצוי בסך של 2,000 שקלים בגין הוצאות, נסיעות ואובדן זמן וכן 4,000 שקלים בגין עוגמת נפש.

תמצית התביעה

התובע טוען כי הוא לקוח של הנתבעת מזה 10 שנים. מידי פעם, הנתבעת הציעה לו מבצעים שונים עבורו ועבור בני משפחתו והתובע היה מצטרף לאותם המבצעים, אשר כללו בעיקר שדרוגים של טלפונים ניידים. לפני כשנה וחצי, גילה התובע, לתדהמתו, כי הוא חויב בתשלום חודשי בגין מכשירים שלא קיבל מהנתבעת היות וביצע שדרוג אצל הנתבעת, אך מעולם לא קיבל את המכשיר משום שבעת שביצע את השדרוג, לא נמצא המכשיר במלאי. כמו כן, טוען התובע כי בישיבה שנערכה עם נציגי הנתבעת, הודיעו לו כי הוא זכאי להחזר כספי של 13,500 שקלים, אם כי נציגים אלה ציינו כי בסמכותם לזכות אותו אך ורק על 1,700 שקלים והיתרה תטופל. כל ניסיונות התובע לקבל את יתרת הזיכוי שהובטח כאמור לעיל, לא עלו יפה. התובע גם מלין על התנהלות נציגי הנתבעת, אשר השחיתו את זמנו לריק ולא טיפלו בפניותיו. בשולי הדברים, מתייחס התובע בתביעתו לאירוע שנוגע להוריה של אשתו ("הלקוח הנוסף"), אשר גם הם היו מנויים אצל הנתבעת.

תמצית ההגנה

הנתבעת טוענת כי יש לסלק את התביעה על הסף, שכן התובע אינו רשום אצלה כלקוח וכי הלקוח האמיתי הינו אסטחיק דרור ("הלקוח"). בנוסף לכך, טוענת הנתבעת כי הלקוח ביצע במהלך השנים שדרוגים שונים של מכשירי טלפון. ביום 6/1/08, כשבע שנים ממועד ההתקשרות, פנה התובע לשירות הלקוחות של הנתבעת וטען לראשונה כי הוא מחויב ביתר מאז התקשרותו עם הנתבעת. התובע לא פירט את טענותיו. בסופו של דבר, נערכה פגישה בין נציגי הנתבעת ולבין התובע, במסגרתה טען כי הוא חויב בחיובים שונים בגין מכשירים שסופקו לו ושאינם עוד בשימושו שלו וגם לא בשימוש של מי מטעמו. הנתבעת השיבה על כך כי אין רלוונטיות לשאלת השימוש וכי התובע חויב כדין בגין המכשירים שרכש במסגרת פריסת תשלומים חודשית. הנתבעת זיכתה את התובע באופן רטרואקטיבי ולפנים משורת הדין בסכום של 1,681 שקלים. הנתבעת מכחישה מכל וכל כי הובטח לתובע זיכוי של 13,500 שקלים. ביום 29/10/09, הגיע התובע למשרדי הנתבעת ודרש להיפגש עם נציג הנתבעת וכן דרש לקבל מכשיר חדש ללא תשלום. נציגת הנתבעת ציינה בפניו כי הוא יכול לרכוש מכשיר חדש ככל הלקוחות. התובע, בתגובה לכך, הוציא חופן שטרות מכיסו וזרק על ראשה של הנציגה והתבטא כלפיה בצורה חמורה ואלימה, עד כי זו נאלצה להזמין לתובע משטרה, כדי לפנותו מהמקום. לגבי טענת התובע בעניין הלקוח הנוסף, טוענת הנתבעת כי התובע ביקש השהייה של 3 חודשים במנויים הרשומים על שם הלקוח הנוסף ולאחר שיחה טלפונית עם הלקוח הנוסף, אשר אישר זאת, בוצעה ההשהיה האמורה. הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה מכל וכל.

דיון

היום שמעתי את עדותו של התובע וכן את עדותו של נציג הנתבעת מר קראוס. התובע הגיש כתב תביעה עם נספחים ואילו הנתבעת הגישה כתב הגנה עם נספחים משלה.

טענת היריבות

התובע טען בדיון שלפניי כי הוא היה רשום מאז ומתמיד כלקוח. לפני כשנתיים הוא ביקש לייפות את כוחה של אשתו בכל הנוגע למנויים שלו, שכן לא היה לו זמן להתעסק בנושא. לאחר מכן, כשהגיע למשרדי הנתבעת ושאלו אותו אם הוא מיופה כוח, ציין כי הוא הבעלים של הקווים ואשתו היא מיופת כוח. לתובע הסתבר כי הנציגה בזמנו, שממנה ביקש לייפות את כוחה של אשתו, הפכה את הסדר ורשמה את אשתו כבעלת הקווים ואותו כמיופה כוח.

בעניין זה, נציג הנתבעת טוען כי ההסכם הראשוני והמקורי נעשה עם אשתו ולא איתו, כעולה מנספח א' לכתב ההגנה, שהינו הסכם מיום 19/10/01 על שמה של דרור אסטריק. הנתבעת טוענת כי התובע הינו לכל היותר מיופה כוח.

בנסיבות אלה, ושעה שההסכם שצורף ע"י הנתבעת הינו אכן על שמה של אשתו של התובע והוא הדין לגבי החשבוניות אשר צורפו לכתב ההגנה של הנתבעת ומשלא צירף התובע ראיה אחרת סותרת, כגון הסכם שרשום על שמו, הרי שלכאורה יש ממש בטענה של היעדר יריבות ואין בידי לקבל את גרסת התובע בעניין זה.

העובדה שהנתבעת טענה כי התובע הנו לכל היותר מיופה כוח של אשתו, מסבירה אמנם את הסמכתה לפעול מול התובע במהלך העניינים השוטף, אולם עובדה זו אינה יכולה לסייע לתובע כנגד טענת העדר היריבות. ייפוי הכוח שניתן לתובע לטענתו ואשר אינו מוכחש על ידי הנתבעת, ייפוי כוח אשר אף לא הוצג ראיה במשפט, יאנו יכול לשמש להגשת תביעה על ידי התובע בשם אשתו לבית המשפט, כאן נדרש ייפוי כוח נפרד ומיוחד לשם הגשת התביעה. משלא הוצג ייפוי כוח כזה, לא היה רשאי התובע להגיש את התביעה בשם אשתו ובעדר הוכחה לכך שהתובע הוא בעל הזכויות במנויים, אין לתובע עצמו עילה כנגד הנתבעת.

לפיכך, דין התביעה להימחק בשל העדר יריבות.

הטענות לגופן

גם לגופו של עניין, אלמלא טענת העדר היריבות, יש מקום לדחות את טענות התובע. אין מחלוקת כי הנתבעת זיכתה את התובע בסכום של כ-1,700 שקלים. לעניין סכום זה טען נציג הנתבעת בדיון כי מדובר במכשיר שהייתה כוונה לשדרגו ואשר לא נמסר בהעדר צבע מתאים, דבר שעולה בקנה אחד עם טענת התובע בכתב בתביעה בעניין זה (ס' 5 לכתב התביעה).

לגבי יתרת הסכום שתובע התובע בגין חיובים שגויים, לא הובאה ולו ראייה מינימאלית. התובע לא ערך חישוב כלשהו, כיצד הוא הגיע לסכום הנטען של 13,500 שקלים. יצוין כי התובע בעדותו שלפניי,כאשר תיאר את השתלשלות העניינים ואת מה שהובטח לו, לא חזר על הגרסה של קבלת הבטחה לתשלום ספציפי של 13,500 שקלים כאמור, למרות שהוא התייחס במפורש לאותה פגישה עם נציגי הנתבעת ששמם עידו ואלעד וגם התייחס במפורש לזיכוי של 1,700 שקלים (ראה עמוד 2 שורה 1-5).

בנסיבות אלה, כאשר נטל ההוכחה מוטל על התובע להוכיח כי הוא חויב בחיובים שגויים, התובע לא עמד בנטל. ככל שעסקינן בטענה לקבלת הבטחה לזיכוי של סכום כאמור, הרי שכפי שציינתי לעיל, התובע לא חזר על גרסתו זו בעדותו שלפניי ובהיעדר חישוב או לפחות הסבר מצד התובע, כיצד נציגי הנתבעת הגיעו לסכום הנזכר לעיל של 13,500 שקלים, כסכום שמגיע לו כזיכוי, אין בידי לתת אמון בגרסתו זו אשר לא הוכחה.

ככל שעסקינן בטענה שאינה מסתמכת על ההבטחה הנטענת ואשר מסתמכת על כך שלפי טענת התובע חייבו אותו בחיובים שגויים, הרי שכפי שגם בעניין זה ציינתי לעיל, לא הובאו ראיות מינימאליות כדי להראות לביהמ"ש מהיכן נובעים החיובים השגויים הללו, בגין מה חויב התובע בחיובים שגויים ומה הסכומים שבהם חויב ואשר מסתכמים לפי טענתו בסכום של 13,500 שקלים.

בכל הנוגע לטענה לגבי הלקוח הנוסף, התובע ממילא אינו עותר לכל סעד בעניין זה ובכל מקרה גם בעניין זה אין לתובע כל מעמד לתבוע נזקים שנגרמו, ככל שנגרמו, ללקוח אחר, גם אם מדובר בקרוב משפחה מטעמו, וגם בעניין זה לא הוצג כל ייפוי כוח ע"י התובע.